מקורו של הנפט
מקורו של הנפט הוא בשרידים של יצורים ימיים (כפלנקטון ואצות) שהצטברו בקרקעית האוקיינוסים במשך מאות מיליוני שנים (זאת בניגוד לפחם, שמקורו יצורים יבשתיים, כגון עצים). עם הזמן, וללא נגישות לחמצן שישרוף (יחמצן) את החומרים הביולוגיים חזרה לפחמן דו-חמצני, וללא יצורים אחרים שיאכלו ויפרקו את החומר הביולוגי, התרחשו שינויים כימיים שהפכו עם הזמן את שיירי היצורים לנפט. בתחילה הופך בדרך כלל החומר הביולוגי שנלכד בסלעים לחומר דמוי שעווה הידוע כקרוגן, מעין חומר קדם לנפט הגולמי שמופק באופן מסחרי מבארות נפט. תחת השפעה של טמפרטורה ולחץ, ממשיך קרוגן ועובר תהליכי פירוק כימי וגם משנה מצב צבירה, לגז או לנוזל. גם הנוזל (הוא הנפט) וגם הגז (המכונה "גז טבעי") נוטים לנדוד דרך סלעים נקבוביים עד שהם נתקלים בקרקעית בלתי חדירה, ואז הם נוטים להצטבר. לאחר תהליך הקידוח והשאיבה הדרושים להוצאת הנפט מעומק האדמה, הוא עובר תהליך זיקוק. בין המוצרים המופקים מנפט: קרוסין , בנזין, פרפין, אספלט וכדומה.
מספר מדענים מעריכים שההבנה הנוכחית של הנפט ומקורותיו אינה שלמה. כמה מדענים רוסים, בראשם ניקולאי קודריאבצב, טוענים שמקור הנפט הוא בדומם ולא בחי. תאוריה זו מכונה התאוריה הא-ביוגנית (יצירה שלא מן החי). תאוריה זו גם טוענת שמקורות הנפט מחדשים את עצמם בקצב איטי, ושמאגרי הנפט הם גדולים בהרבה ממה שמעריכים. תאוריות אלה מקובלות פחות במערב. התאוריה הא-ביוגנית קיבלה אישוש מסוים כאשר נאס"א מצאה מצבורי מתאן, אף הוא סוג של דלק שמקורו נחשב בחי, על טיטאן (אחד מירחי שבתאי).
תאוריה חדשה, שהוצגה במגזין Scientific American, דנה במקור המינרלי של הנפט, לפיה הוא מבוסס על פעילות גרעינית ערה בליבת כדור הארץ אשר יוצרת פחמימנים.
לפי תאוריה אחרת נוצר הנפט על ידי חיידקים, וזאת בעקבות הימצאם במאגרי נפט. על אף שהנפט הוא סביבה אל-אווירנית (כלומר, איננו מכיל חמצן) הוא יכול עדיין לשמש מצע לחיידקים, שישתמשו בו לייצור אנרגיה בתהליך מטבולי שאינו מחייב הימצאות חמצן.
מקרים שאירעו לאחרונה תומכים בתורות החלופיות, כמו למשל שדה הנמר הלבן בווייטנאם, שם מופקים נפט וגז טבעי מאבן הגרניט. הפקת נפט משדות שבהם הנפט נמצא בגרניט היא בעייתית לתאוריות רגילות של הפקת נפט, כיוון שגרניט הוא סלע יסוד. כמה הסברים קונבציונליים אומרים שהנפט חלחל לשדות אלה מסלע רחוק.
